העיירה היהודית ושיחזורה בישראל 

העיירה היהודית באירופה המזרחית הייתה צורת יישוב יהודית, ייחודית, בעלת מאפיינים משלה, שונים מאלה של ישוב עירוני או כפרי רגיל. התפתחות העיירות הייתה במאות 16-18. הן צמחו בעידודה של האצולה הפולנית, כחלק ממשק חכירה של נכסי האצילים. ליהודים בעיירות הוצעו תנאי קיום עדיפים על אלה שבערים, שבהן נאבקו התושבים העירוניים ביהודים מחשש לתחרות כלכלית. פרנסתם של תושבי העיירה הייתה קשורה במערכת המשקית הפאודלית באזור (פאודליזם זו הזכות לשלוט על נחלות, לגבות מיסים מנתינים וסמכות שיפוט). במקביל התפתחו בה ענפי פרנסה בלתי תלויים באצולה, כגון ענפי מלאכה ומסחר. למן המחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפוררות המשק האחוזתי והנהירה אל הישוב העירוני, צומצמו מקורות המחייה בעיירה. לקראת המאה ה- 20 התחילה התפוררותה של העיירה ושקעיתה. במרכז כלכלת העיירה עמד "יום שוק" שבועי. ביום זה הביאו איכרי הסביבה את תוצרתם למכירה ורכשו את המצרכים הדרושים להם, בהזדמנות זאת היו סועדים את ליבם במסבאות ובבתי מרזח שבעיירה שהיו בבעלות יהודים. בהיות העיירה רשות מוניציפאלית עצמאית, בעלת רוב יהודי, היא התאפיינה בצביון יהודי מסורתי. פעלו בה מוסדות דת וקהילה עצמאית, מערכת חינוך ומוסדות וולונטריים לעזרה הדדית. עם השנים התרבו בה המשכילים אשר אימצו ערוצי מחשבה פתוחים לעולם המודרני. הלשון המדוברת הייתה יידיש, לשון התפילה הייתה עברית אשכנזית והשפה "הגויית" שימשה למשא ומתן במסחר ולקשר עם השלטונות וכו'. השינוי בתרבויות וביכולת המנטלית בין היהודים בעיירה והסביבה הנכרית, פיתחה אצל יהודי העיירה תודעה עצמית של חריפות ושנינות. חיי העיירה הצמיחו הווי מיוחד, הומור שנון והתפתחה יצירה עממית ענפה. חיי העיירה תפשו מקום נרחב ביצירה הספרותית ביידיש ובעברית. יחס הסופרים היה בדרך כלל אמביוולנטי מאד. הם הביעו ביקורת חברתית שבוטאה לרוב בהומור לצד ביטויי אהבה להווי העיירה , לנאיביות ולאותנטיות של הגיבורים. העיירה היהודית, היוותה את לב החיים היהודיים אירופה במשך כמה מאות שנים. העיירה היהודית הייתה כור מחצבתם של רבנים, חזנים, וגם של סופרים ידועי שם כמו שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים וי.ל פרץ. ברחובותיה רחשו חיים שוקקים ונולדו בה מושגים שמלווים אותנו עד עצם היום הזה" החל מ"הגפילטאפיש", דרך ה"שנאפס", ה"קנעידאלך"

ניתן היום למצוא שיחזור של העיירה היהודית בכפר חסידים במקום שנקרא יענקל'ה שטעלטל ניתן לחוש והלריח את ההויה והחוויה של העיירות של פעם ולטעום את האוכל היהודי כמו כן לשמוע סיפורים ובדיחות מפי גדי יעקב האומן הייחודי.